מ"י-המחלקה לתיקים מיוחדים נ' חמלניצקי ואח'

הכרעת דין

השתלשלות ההליכים וגדר המחלוקת

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר, לאחר תיקונים מספר, מייחס להם את העבירות הבאות:

11 עבירות לפי ס' 117(ב1) לחוק מע"מ- פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו (אישום ראשון).

8 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ- ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס (אישום שני).

על פי הנטען, הנאשמת, חברה בע"מ, רשומה כעוסק לפי חוק מע"מ החל משנת 2006, כאשר בכל המועדים הרלבנטים לכתב האישום הנאשם היה בעליה ומנהלה הרשום. בתקופה שבין יולי 06' לאפריל 07' אישר הנאשם הוצאת 11 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם הנאשמת, בסכום כולל של 1,941,726 ש"ח, לחברת סופר שירות בע"מ, מבלי שהנאשמת עשתה או התכוונה לעשות עסקה עם חברת סופר שירות. זאת נעשה בגין עבודות שביצע ודים מישייב לחברת סופר שירות ובמטרה לסייע לו להתחמק מתשלום מע"מ בסך כולל של 260,578 ₪.

עוד נטען כי באותה תקופה לעיל רשמו הנאשמים בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 11 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שמות עוסקים שונים שהוצאו לנאשמת, בסכום כולל של 3,838,363 ₪, מבלי שאותם עוסקים עשו או התחייבו לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו מסמכים אלה. בעקבות זאת הנאשמים ניכו מס תשומות בסך של 496,208 ₪ ב-8 הדו"חות התקופתיים שהגישה הנאשמת למע"מ.

בישיבה מיום 23/12/09 הודיע ב"כ המאשימה כי "הנאשם לא מבין עברית והוא מבקש סניגור ציבורי הדובר את השפה הרוסית". בעקבות זאת ניתנה החלטה בדבר מינוי סניגור ציבורי לנאשם, כאשר לאחר ישיבות מספר נטלו על עצמם עו"ד זרקו זמיר ובוסיס (דובר השפה הרוסית) את הייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית.

תשובתם המלאה של הנאשמים לכתב האישום נמסרה בכתב מפי הסניגורים ביום 1/5/11. הנאשמים כפרו בכל עובדות כתב האישום וטענו שתי טענות נוספות. העיקרית היתה כי יש מקום לפסול את אמרות הנאשם, הן משום שניתנו שלא מרצונו הטוב והחופשי, והן על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, בשל אי יידועו על זכותו להיוועץ בעורך דין (למעט האמרה מיום 5/3/09), ובשל גבייתן בשפה העברית שאינה בשליטתו כלל למרות שביקש מתורגמן. הטענה הנוספת היתה שמספר העבירות נשוא האישום השני צריך להיות שש בלבד, באופן תואם את מספר הדו"חות התקופתיים שהוגשו, אך משהתביעה הבהירה כי הוגשו בפועל שמונה דו"חות, טענה זו נזנחה על ידי ההגנה בהמשך המשפט.

ביום 26/5/11, במסגרת בקשה לדחיית דיון, הודיעה התביעה כי התגלו אמרות נוספות של הנאשם שלא היו בחומר החקירה שהועבר מלכתחילה להגנה, והדברים הועברו לידיעת הסניגוריה, שאף תקבל את החומר הנוסף בהקדם האפשרי. בעקבות הודעה זו לא שינתה הסניגוריה מתשובתה לכתב האישום, ואף לא מטענות הפסלות. משכך, יש לראות את טענות הפסלות כמתייחסות לכלל אמרות הנאשם.

בהמשך התנהל משפט הוכחות אשר במהלכו העידו עדי תביעה רבים, שהעיקריים שבהם היו חוקרי רשות המיסים שהיו מעורבים בגביית אמרותיו השונות של הנאשם, וכן ודים מישייב ויוסף יעקב. כן הוגשו מסמכים רבים, חלקם כתחליף לשמיעת עדים שנרשמו בכתב האישום. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.

יצויין כי תחילה נוהל משפט זוטא לגבי אמרותיו של הנאשם. אולם, לאחר שמיעת פרשת התביעה במשפט הזוטא וכן עדות הנאשם במסגרתו, התברר כי אין בפיו טענה לפיה האמרות נגבו שלא מרצונו הטוב והחופשי, כאשר עיקר טענותיו הינן ביחס לשפת גביית האמרות ובמידה פחותה לעניין אי יידוע זכות ההיוועצות, אך גם זאת באופן השלוב בטענה לגבי שפת האמרות. על כן, ומנימוקים נוספים, נקבע כי המשך הבירור הראייתי והמשפטי של הטענות לגבי אמרותיו לא יהא נפרד מהמשפט העיקרי (ראו החלטה מפורטת בעמ' 133-134 לפרוטוקול). יובהר כי בהמשך הבירור הראייתי נשמעה שוב עדות הנאשם, שעיקרה הפעם לגופו של כתב האישום.

סיכומי התביעה נשמעו במשולב על פה ובכתב, בעוד סיכומי ההגנה הוגשו במלואם בכתב.

מעדות הנאשם וסיכומי ההגנה עולה כי גדר הכפירה הינו מצומצם יותר מכפי שנראה היה מלכתחילה. כך, מסתבר כי הנאשם מודה בכך שהוציא את החשבוניות נשוא האישום הראשון לחברת סופר שירות, וכן שהעביר לרואה החשבון של הנאשמת את החשבוניות נשוא האישום השני, כדי שזה יעבירן למע"מ. גרסתו התמקדה בכך שביצע הכל בהוראת אדם בשם לאוניד קורן, כאשר הנאשם לא מודע כלל לכך שהחשבוניות, כולן או חלקן, לא משקפות את המצב לאשורו. ההגנה לא העלתה כל טענה לפיה בפועל, הלכה למעשה, חשבונית כלשהי שיקפה את המצב לאשורו.

הנה כי כן, ברור שאין חולק בדבר התקיימות האקטוס ראוס של העבירות נשוא כתב האישום, והמחלוקת הינה בשאלת התקיימות המנס ראה של עבירות אלה. במילים אחרות, השאלה שבמחלוקת הינה האם בבצעם את העבירות פעלו הנאשם, ובאופן נגזר הנאשמת, כסוכנים תמימים של אדם אחר?

לעניין זה עלו במהלך המשפט 3 גרסאות עיקריות. האחת, גרסת הנאשם בחקירתו. השניה, גרסתו של העד ודים מישייב. השלישית, גרסתו של הנאשם בעדויותיו בבית המשפט. נבחן גרסאות אלה אחת לאחת.

גרסת הנאשם בחקירתו

לגרסה זו הוקדש עיקר המשפט. התביעה מצידה משתיתה עליה את טענותיה. ההגנה מצידה אספה טענות מן הגורן ומן היקב כדי להביא לפסילתה, או לכל הפחות לכך שמשקלה יהא אפסי. במצב דברים זה יש להתייחס תחילה לנסיבות מתן הגרסה, משמע לחקירת הנאשם, ורק לאחר מכן, אם בכלל, לתוכן הגרסה עצמה.

חקירת הנאשם

מאפיינים כלליים של החקירה